ניתן לקבוע אם נייר האריזה הפך לח על ידי התבוננות במראהו, נגיעה בו ובדיקת ביצועיו. סימני מפתח כוללים ריכוך, עיוות, סלסול של חומרים מודפסים או דהייה של צבעים.
להלן מספר שיטות פשוטות ויעילות:
מראה: נייר אריזה לח עשוי להיראות עמום, חסר ברק, בעל כתמי מים קלים או כתמי עובש, וצבעו עשוי להיות צהבהב או אפרפר, ומאבד את פריכותו המקורית. אם קצוות הנייר מפתחים "קצה מסולסל" (קצוות מסולסלים ומרכז קעור), זה סימן אופייני לספיגת לחות ועיוות.
מגע: הנייר היבש מרגיש פריך ואלסטי, חוזר במהירות כאשר לוחצים עליו בעדינות. נייר לח מרגיש רך, דביק או לח, חסר גמישות כשהוא לוחץ, ואף עלול להתקמט או להיקרע בקלות.
הרגישו: הקשיבו לצליל: הרם פיסת נייר ונער או כופף אותה במהירות. נייר יבש ישמיע צליל "שש" חד; נייר לח ישמיע צליל עמום, כמעט שקט. זהו אינדיקטור חושי חשוב לתכולת לחות הנייר.
שימוש בבדיקה: במהלך הדפסה או אריזה, אם אתה מגלה שהנייר נתקע בקלות, החומר המודפס מתפתל, הדיו נדבק בצורה לא אחידה או הצבע דוהה, סביר להניח שזה נובע מהתרחבות הסיבים ושינויים במתח פני השטח הנגרמים מלחות.
בדיקה מקצועית (אופציונלי): עבור רכישות בכמות גדולה או תרחישי-דרישות גבוהות, ניתן להשתמש בשיטת Cobb כדי לבדוק את ספיגת המים של קרטון. שיטה זו מכמתת עמידות ללחות על ידי מדידת כמות המים הנספגים ליחידת שטח. הוא נמצא בשימוש נרחב בבדיקת איכות קרטון גלי ויכול לקבוע במדויק את עמידות הלחות שלו.
